הכשרת חברה לביטוח בע"מ נ' גנאים

פסק דין

בפני תביעת שיבוב.

העובדות בקליפת אגוז:

התובעת הינה מבטחת בביטוח מקיף לרכב מס' רישוי 43-429-23 (להלן: "רכב המבוטח").

הנתבע הינו הנהג של רכב מס' רישוי 25-871-72 (להלן: "רכב הנתבע").

ביום 23.10.11, כך נטען בכתב התביעה, רכב המבוטח הבחין כי רכב שלפניו עצר, רכב הנהוג ע"י הנתבע פגע ברכב המבוטח והדפו לרכב שלפניו.

הנזקים שנגרמו על פי דו"ח השמאי לרכב, נמדדו בסך 27,933 ₪ ומאחר וערך הרכב עמד על סך 25,000 ₪, הרכב הוכרז אובדן להלכה, והתובעת שילמה למבוטחת את עלות הרכב בניכוי הסכומים בסך של 23,065 ₪.

עפ"י גרסת ההגנה, נטען כי אכן במועד שצוין על ידי התובעת נסע רכב המבוטח לכיוון סכנין, רכב הנתבע במהלך נסיעתו בנתיב הנסיעה, הצטרף לתאונה קיימת, אשר התרחשה תחילה בין רכב המבוטח לבין הרכב שלפניו, אך פגע פגיעה קלה ברכב המבוטח תוך הכחשה כי הייתה הדיפה של רכב המבוטח אלא הרכב שהיה לפניו, אלא הייתה הצטרפות לתאונה קיימת לאחר שהייתה תאונה בין רכב המבוטח לבין הרכב שלפניו.

עדי הצדדים:

מטעם התביעה העידה גב' דגנית אדן ומר רוני שטיין, ומצד הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

עפ"י עדותה של גב' אדן דגנית, טענה כי ביום האירוע נסעה לביתה, יחד איתה היו נוסעים נוספים וכי בצומת משגב היה פקק ועמדה בשורה של מכוניות על מנת לפנות שמאלה ברמזור, בעודה עומדת, לפתע הרגישה מכה בחלק האחורי של הרכב ומשיצאה מרכבה הבחינה כי היו 4 מכוניות שמעורבות בתאונת שרשרת וכי רכבה היה שני באותה שרשרת. עוד הוסיפה, כי הרגישה רק מכה אחת מאחור וכתוצאה מאותה מכה או פגיעה מאחור רכב המבוטח נדחף ופגע ברכב שלפניו.

מר שטיין שניידר, נהג הרכב המבוטח, העיד כי באותו יום עמד בפניה של משגב לכיוון סכנין, לא הספיק לבלום והוא היה ברכב השלישי. במהלך חקירתו הנגדית לא ידע לתת פרטים מדויקים אודות התרחשות התאונה שלב אחר שלב, העיד על התאונה במקשה אחת, תשובותיו היו לא משכנעות ביחס להתרחשות התאונה.

אי לכך אני מעדיף דווקא את גרסתו הראשונית שנמסרה לחברת הביטוח ולפיה כתב כדלקמן: "נסעתי לכיוון צומת משגב סח'נין, רכב שנסע לפני עצר את רכבו לא הספקתי לבלום ופגעתי ברכבו מאחור. רכב שנסע אחרי פגע ברכבי מאחור". גרסה זו היא גרסה ראשונית שנמסרה מיד אחרי התאונה ובה גרסת נהג זה מחולקת לשני שלבים, השלב הראשון, הפגיעה בין רכבו לרכב שהיה לפניו, ללא כל מעורבות של רכב אחר, אך לאחר מכן, הרכב שהיה אחריו פגע ברכבו מאחור. אין כל צורך להעדיף גרסה שצוינה על ידי התביעה בפני כאן, שעה שקיימת גרסה ברורה ומפורטת, בה נהג הרכב המבוטח מוסר את גרסתו בצורה ברורה ונהירה.

היה והתובעת טוענת, כי גרסה זו אינה משקפת את אמרתו הראשונה של הנהג מטעמה, היתה צריכה להביא עדויות לגבי רישום אותה גרסה, מי רשם אותה, עדות לגבי האדם שרשם אותה, לרבות סוכן הביטוח ובהעדר גרסה כזו, אני בדעה כי יש להעדיף את אותה גרסה על פני כל גרסה אחרת של התביעה.

אם כך, יש לסכם ולומר כדלקמן:

הנזק במוקד האחורי הוא באחריות הנתבע במלואו; הנזק במוקד הקדמי, נגרם על ידי רכב המבוטח בעת הפגיעה הראשונה, אך הפגיעה על ידי רכב הנתבע, לטעמי, הגדילה את הנזק במוקד הקדמי והחמירה את הנזק במוקד הקדמי.

אני מחלק את האחריות במוקד הקדמי בלבד, בין הצדדים, לכדי 80% על רכב המבוטח ו- 20% על רכב הנתבע.

עיינתי בחוות דעת השמאי. ערך הרכב ועל כך לא היתה קיימת מחלוקת, עומד על סך 25,000 ₪ וערך השרידים 2,363 ₪. הנזק במוקד הקדמי עומד על סך 16,292 ₪. נזק זה הינו בשיעור 64% מערך הרכב ודי בו לבד, על מנת להביא להכרזת הרכב כאובדן כללי והתובעת היתה מחויבת בגין מוקד נזק זה בלבד, לשלם את מלוא ערך הרכב למבוטחה, ללא כל קשר לקיומו של המוקד האחורי.

מאחר וקבעתי, כי הנתבע היה אחראי להגדלת הנזק במוקד האחורי בשיעור של 20%, דהיינו בסך של 12,984 ₪, שהם מהווים 51.9% מערך הרכב.

עניין זה מחייב דיון בהבדל בין אובדן גמור לבין אובדן להלכה; מוקד הנזק הקדמי הביא לאובדן גמור, אשר מוגדר על פי תקנות הפיקוח על הסכם ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), על שיעור של 60% מערך הרכב. במקרה זה, תשלם חברת הביטוח למבוטח, את מלוא ערכו של הרכב ביום קרות מקרה הביטוח.